מי זה השובב הזה שיכול להוביל אותנו לשבירה באורח החיים התזונתי שבחרנו?
מרכיבי טעם, אנחנו כבר יודעים שמשלבים לפחות 4 חושים בו זמנית, טעם, ריח, ראיה, מישוש לעתים שמיעה… אנחנו משחקים.
אבל איך תקראו לאדון קראנץ'? 
זה סוג של מישוש? צורך קולינרי? יושב על גיוון? הוא רגשי? או משלים טעם? חבר של מייארד לעיתים? או אולי שיעמום בפה?
השורה תחתונה, יוצא לי להיתקל רבות בתוכניות הליווי ובכלל באנשים שחסר להם את המתפצח, את הרועש הזה בפה… הם בחוסר.
בתזונה שלנו אנחנו הרבה מתמקדים בתבשילים, בשרים, ונעדרים את הגיוון ומכלול הטעמים והמרקמים.
חוסר שמוביל לחיפוש בעולמות האוכל המעובד, הקשה של הלחם, טוסט, ביסלי, קורנפלקס, חטיף כלשהו…
הוא בדרך מתלווה לטעם מלוח או חמוץ.
איך נשלים את הצורך הזה? בשביל לא לצלול אל החיפוש מהמעובד?
ראשית לכשנזהה את הצורך הזה, נבין עכשיו שעל זה זה יושב.
ואז נייצר לעצמנו רשימת קראנצ'ים שאנחנו אוהבים לכרסם ולפצח במסגרת התזונה:
- גבעולי סלרי או סלט שומר מרענן
- בייקון קריספי
- עור של סלמון צרוב
- אפונת שלג (במשורה) צרובה
- ה-'לבן' של בצל ירוק או מלפפון בקליפתו
- חטיפי מוצרלה אפויים למי שיכול
- קרקרים של פרמז'ן
- פורק ריינדס בואריאציות שונות
- ביף ג'רקי
- שבבי קקאו
- אצות וואקמה בטיגון קל (במשורה)
- אגוזים
לזכור תמיד! לשלב את הקראנץ' לתוך הארוחה ולא כנישנוש.
נושא הגיוון בתזונה בעל חשיבות עליונה.. ואין סיבה להשתעמם!
יש לנו מטבח ועושר קולינרי אינסופי של #אוכל_אמיתי